אודות
מכרז ציבורי פתוח לכולם.
על הנייר.
החוק אומר שכל עסק רשאי לגשת. בפועל, ניגש מי שיש לו מחלקה שקוראת חוברות של מאתיים עמודים. אז בנינו את המחלקה הזאת, ופתחנו אותה לכולם.
מי אנחנו
התחלנו מהצד הלא נכון של הסף.
היו מכרזים שידענו שנוכל לבצע, ובכל זאת לא יכולנו לגשת אליהם. הביצוע לא היה הבעיה. הבעיה הייתה תנאי סף שנכתבו בשביל מי שכבר גדול.
אז התחלנו לחקור את עולם המכרזים מהצד של מי שמנסה לגדול לתוכו: מה באמת נדרש, מה אפשר להשלים, ובאיזה סדר. לא נולדנו גדולים, ודווקא בגלל זה ראינו את מה שהגדולים כבר לא רואים.
ליקטוריום היא מה שלמדנו בדרך. המטרה: ללמוד וללמד איך מגיעים למכרזים הגדולים באמת, גם לאלה שגדולים על החברות הגדולות בישראל.
השליחות
לתת לכל עסק את מה שיש לחברות הגדולות: לדעת אילו מכרזים פתוחים בפניו, מה חסר לו, ואיך מגיעים להגשה מוכנים.
ובמכרזים שעוד לא, להראות לו איך לגדול אליהם, כך שבעוד שנה, שנתיים או שלוש, לא יישאר סף שיעצור אותו.
מה אנחנו מאמינים בו
ארבעה כללים. אין לנו כוח לחמישי.
מדויק, גם כשזה לא מחמיא.
עדיף לגלות היום שחסר לכם משהו, ולא לגלות את זה כשנפסלתם.
ההחלטה שלכם.
אנחנו מפנים את הדרך. לאן ללכת, אתם מחליטים.
הסף הוא מדרגה.
תנאי שחסר היום הוא משימה למחר, לא דלת סגורה.
שוויון בגישה.
כשמכרז נראה כאילו נכתב בשביל מישהו מסוים, אנחנו אומרים את זה. בנימוס. ומראים מה חסר כדי שזה תהיו אתם.
למה ליקטוריום
ברומא, הליקטור הלך צעד אחד לפני.
הוא פינה את הדרך, והשאיר את ההחלטה למי שהלך אחריו. זה בדיוק התפקיד שלקחנו על עצמנו. הסיפור המלא ←