לפני חצי שנה, כשסיפרתי ליועצים משפטיים שאני בונה כלי AI למכרזים, התגובה הייתה: "זה לא יעבוד בישראל". היום אני מקבל הפניות מהם.

אני זוכר ישיבה במשרד של עו"ד מכרזים בכיר. הראיתי לו את ה-prototype הראשון של Lictorium. הוא חייך בסבלנות ואמר: "זה יפה מאוד. אבל המכרז הישראלי לא יעבוד עם זה. יותר מדי ניואנסים. יותר מדי עברית חצי-משפטית-חצי-ביורוקרטית. ה-AI לא יבין את הנוסח של נוסח."

ארבעה חודשים אחר כך, אותו עו"ד שלח לי לקוח. "יש לי חברה שמגישה 40 מכרזים בשנה. אני לא רוצה לקרוא את כולם. תסתכל אתה."

ההבדל בין "לא יעבוד בישראל" ל"תסתכל אתה" היה 4 חודשים של עבודה על דבר ספציפי אחד: ההבנה של ה-agent במבנה הפורמלי של מכרז ציבורי ישראלי, כולל המנהגים של רמ"י, משרדי ממשלה, ועדיות מקומיות.

הסוד? לא טכנולוגיה יותר טובה. קונטקסט. הזנת המערכת ב-2,400 מכרזים היסטוריים כדוגמאות, מיפוי של 170 ביטויים משפטיים ייחודיים לעברית משפטית, ובניית prompts שמבינים שכאשר כתוב "כפוף לאישור הוועדה המקצועית" המשמעות הפרקטית אחרת מ"באישור הוועדה המקצועית".

השיעור: בנייה של מוצר AI עבור שוק ספציפי היא לא בעיה של מודלים. זו בעיה של קונטקסט.

ואם אתם היום בונים AI ומקבלים "זה לא יעבוד בישראל" — תבדקו אם הבעיה היא ה-AI, או חוסר בקונטקסט ספציפי.